מי האכיל את הכלב? הסכם משפחתי לטיפול בכלב

אם "מישהו האכיל את הכלב?" נשמע אצלכם כל יום, שווה לכתוב הסכם משפחתי של עמוד אחד. שם ליד כל משימה, חוק שאומר לסמן מיד כשסיימתם, ותאריך שבו בודקים איך הולך. כולם חותמים, וזה עולה על המקרר.

למה לכתוב את זה

אף אחד לא שוכח את הכלב בכוונה. אבא בטוח שנועה האכילה את פפר לפני בית הספר, נועה בטוחה שאבא האכיל, ופפר מקבלת שתי ארוחות בוקר או אף אחת. והבטחות כמו "אני אוציא אותה כל ערב, מבטיחה" נעלמות אחרי כמה שבועות.

על הדף לכל משימה יש אדם, וכולם עובדים לפי אותם חוקים. זה חשוב גם לכלב: ב-AKC כותבים שכלב לומד מהר יותר כשכל הבית משתמש באותן מילים ובאותם חוקים, ושאם לא רוצים שיקבץ ליד השולחן, אף אחד לא נותן לו מהשולחן.

ותשאירו את זה קצר. גם ב-AKC ממליצים לשבת כמשפחה ולבחור רק את החוקים שבאמת חשובים.

מה נכנס להסכם

• מי עושה מה. לכל משימה יומית שם אחד: ארוחת בוקר, ארוחת ערב, טיול בוקר, טיול ערב, קערת מים, שקיות ליד הדלת.
• חוק הסימון. מי שעשה מסמן מיד, עוד לפני שהרצועה חוזרת לוו. וי בטבלה על המקרר או לחיצה באפליקציה. לא אחר כך, ולא "אני אגיד לאמא".
• בודקים לפני שמאכילים. מישהו האכיל בשעתיים האחרונות? לא מסומן? שואלים בקבוצת הווטסאפ לפני שממלאים את הקערה.
• חטיפים. רק מצנצנת אחת, והמנה של היום נכנסת אליה בבוקר. ב-PDSA ממליצים שחטיפים לא יעברו 10% מהאוכל היומי, ולהוריד מהארוחות בהתאם. כמה זה אצל הכלב שלכם, בודקים עם הווטרינר.
• אין אוכל מהשולחן. מאף אחד. גם לא מסבא וסבתא.
• החלפות. מותר, אבל מתאמים עם השני וכותבים בקבוצה.
• גיבוי. מי מחליף כשמישהו חולה, לא בבית או נתקע בחוג.
• פרס. מה המשפחה מקבלת על שבוע טוב (ערב סרט, לבחור את ארוחת שישי).
• תאריך בדיקה. בעוד שבועיים. חוק שלא עובד משנים.

יושבים ביחד

בזמן רגוע, לא אחרי ויכוח על הכלב. עשרים דקות ליד שולחן המטבח מספיקות. מתחילים מרשימה של כל המשימות, גם המשעממות: קקי בחצר, מים, לקנות אוכל לפני שנגמר.

מחלקים את המשימות היומיות

עוברים משימה משימה ושמים שם. מתאימים למה שכל אחד באמת יכול: ארי (7) לוקח את קערת המים ומחזיר צעצועים, נועה (11) את ארוחת הבוקר. ההורים לוקחים את הווטרינר, התרופות והטיול המאוחר. שניים רוצים את אותה משימה? מתחלפים כל שבוע.

כותבים את חוקי הבית

כותבים את החוקים במילים של הילדים. "מסמנים וי לפני כל דבר אחר" עובד יותר טוב מ"יש להקפיד על תיעוד".

מסכמים החלפות וגיבוי

שבת אצל סבתא, טיול שנתי, ישיבה שמתארכת. מחליטים עכשיו איך מתחלפים (שואלים את השני, ואז כותבים בקבוצה) ומי הגיבוי הקבוע של כל משמרת. בדרך כלל מבוגר.

בוחרים פרס ותאריך בדיקה

בוחרים פרס משפחתי קטן לשבוע בלי ארוחה או טיול שהתפספסו, וכותבים על ההסכם תאריך בדיקה. בבדיקה שואלים מה עבד ואיזו משימה ממשיכה להתפספס. אותה מעבירים למישהו אחר, מזיזים לה שעה או נותנים לה שותף.

חותמים ותולים

כולם חותמים, גם הילדים. זה נשמע רשמי, ובשביל זה עושים את זה. תולים איפה שכולם רואים כל יום, בדרך כלל על המקרר ליד האוכל של הכלב.

דוגמה להסכם

ההסכם שלנו על פפר. פפר אוכלת פעמיים ביום, ב-7:30 וב-18:30. ארוחת בוקר: נועה בימי לימודים, אבא בסופי שבוע. ארוחת ערב: אמא. טיול בוקר: אבא. טיול ערב: נועה ואמא ביחד. קערת מים וצעצועים: ארי. מי שעשה משימה מסמן אותה מיד. לפני שמאכילים בודקים אם פפר כבר אכלה בשעתיים האחרונות. חטיפים רק מהצנצנת. אין אוכל מהשולחן. החלפות מתאמים עם השני וכותבים בקבוצה המשפחתית. גיבוי לכל משמרת: אמא או אבא. פרס על שבוע טוב: ארי ונועה בוחרים את סרט שישי. תאריך בדיקה: בעוד שבועיים. חתומים: אמא, אבא, נועה, ארי.

בדף להדפסה יש אותו מבנה עם מקומות ריקים.

טעויות נפוצות

• "הילדים" במקום שם. כל משימה צריכה שם של מישהו.
• יותר מדי חוקים. לא נכנס בעמוד? מקצרים.
• אין חוק סימון. ההסכם אומר מי אמור להאכיל, אבל אף אחד לא יודע מי האכיל.
• איומים על הכלב. משימה שהתפספסה פותרים בבדיקה, לא ב"נחזיר אותה".
• מדלגים על הבדיקה. בשבוע השלישי ההסכם כבר מאובק.

איפה PupShift נכנס לתמונה

ב-PupShift חוק הסימון נמצא בטלפון של כולם. מי שהאכיל או הוציא את פפר לוחץ "האכלתי" או "טיילתי", וכל הלוח רואה מי ומתי. מי שלוחץ "האכלתי" שוב תוך שעתיים רואה קודם ש"לפפר כבר נרשמה ארוחה" ומי רשם.