משימות לילדים עם הכלב לפי גיל: טבלת אחריות משפחתית

ילדים יכולים לעזור עם הכלב כבר מגיל 3, אם המשימה מתאימה לגיל ומבוגר נשאר אחראי. הקטנים מניחים קערת מים ומסדרים צעצועים, ילדי בית ספר לוקחים ארוחה, ובני נוער יכולים לעשות את רוב הטיפול היומי. ווטרינר, תרופות, קניית אוכל והשגחה נשארים אצל ההורים.

מלמדים קודם את כללי הבטיחות

לפני כל משימה, כולם לומדים איך מתנהגים ליד הכלב. ב-RSPCA מסבירים שילדים מחבקים, מנשקים, צועקים ורצים, וכלב יכול להרגיש מזה מאוים. הכללים שלהם טובים לדף על המקרר:

• מבוגר נשאר עם ילדים קטנים ליד כלבים. הכלל הראשון של ה-RSPCA: לא משאירים ילד לבד בחדר עם כלב, גם אם זה הכלב שלכם.
• לא ניגשים לכלב כשהוא אוכל או לועס חטיף, משחק בצעצוע שהוא מאוד אוהב, ישן, חולה, פצוע או עייף.
• בעדינות. לא מטפסים עליו, לא מושכים באוזניים או בזנב.
• כשהכלב הולך או נראה לא מרוצה, נותנים לו ללכת לפינה השקטה שלו.
• לא ניגשים לכלבים שלא מכירים, גם לא בגינה.

גם ב-AKC כותבים במשפט אחד: ילדים צריכים להיות תמיד בהשגחה כשהם עם חיות מחמד.

בוחרים משימות שמתאימות לגיל

ל-AKC יש סולם כללי. ילדי גן, בהשגחה, יכולים לשים אוכל בקערה, למלא מים, להבריש בעדינות עם מברשת רכה ולהחזיר צעצועים. בערך מגיל 5 עד 9, ילדים יכולים להיות האחראים העיקריים על ההאכלה ולנגב מה שנשפך ליד הקערות. בערך מגיל 10, רוב הילדים יכולים לעשות את רוב הטיפול היומי: האכלה, משחק, פעילות, יציאה לצרכים וטיפוח. לפי אותו מאמר, ילד בן 3 כנראה עוד לא מוכן לעזור בטיול.

בטבלה, לפי שנות בית הספר:

טיול תלוי בכלב לא פחות מבילד: כלב חזק שמושך זה משימה של מבוגר בכל גיל. ואחרי איסוף קקי תמיד שוטפים ידיים, גם ב-AKC מזכירים את זה.

אצלנו: ארי (7) ממלא לפפר מים כל בוקר ומחזיר את הצעצועים לסל לפני השינה. נועה (11) אחראית על ארוחת הבוקר בימי לימודים ועל סיבוב סביב הבלוק אחרי בית הספר, כי פפר הולכת רגוע. אמא ואבא עושים את ארוחת הערב, טיול הערב, הווטרינר והתרופות.

תולים את הטבלה במקום גלוי

תולים איפה שהמשימה קורית: על המקרר ליד האוכל, או ליד הדלת עם הרצועה. שורה לכל ילד, עמודה לכל יום, וי או מדבקה כשסיימו. לקטנים תמונות (קערה, רצועה, מברשת) עובדות יותר טוב ממילים.

בהתחלה משימה אחת או שתיים לכל ילד. מוסיפים רק אחרי שהראשונה רצה שבועיים בלי תזכורות.

משבחים הרבה ומתגמלים על השבוע

משבחים מיד ובפירוט: "מילאת לפפר מים לפני ארוחת הבוקר בלי שביקשו ממך." בסוף השבוע מסתכלים על הטבלה יחד. פרס משפחתי קטן על שבוע מלא עובד יותר טוב מתשלום על כל משימה, למשל מי שצבר הכי הרבה וי בוחר את הסרט במוצאי שבת.

כשמשהו מתפספס, מתקנים ברוגע וממשיכים. ב-AKC מזהירים לא לאיים למסור את הכלב כשילד שוכח. זה מפחיד, ואיום שלא מתממש מלמד שהמילים שלכם לא שוות הרבה.

משאירים את המשימות של המבוגרים אצל המבוגרים

ב-AKC כותבים בפשטות: לא משנה מה הילד הבטיח לפני שהכלב הגיע, בסוף ההורים אחראים. אלה נשארים אצל המבוגרים, גם כשהילדים ממש טובים:

• ווטרינר, חיסונים וכל מה שקשור לבריאות.
• תרופות, תמיד, בדיוק כמו שהווטרינר רשמו.
• קניית אוכל וכמה הכלב אוכל, יחד עם הווטרינר.
• השגחה על ילדים קטנים ליד הכלב.
• הבדיקה של הלילה: הכלב אכל, שתה ויצא?

גם בחינוך גור לצרכים צריך עקביות שרוב הילדים לא מחזיקים, אז שם הם עוזרים ולא אחראים.

טעויות נפוצות

• לתת לילד בן 6 רצועה של כלב גדול וחזק. מתאימים את הטיול לכלב.
• יותר מדי משימות בבת אחת. מתחילים מאחת.
• אף אחד לא בודק. בלי וי בטבלה, אף אחד לא יודע אם פפר אכלה.
• להעניש דרך הכלב. הכלב לא חלק מהעונש.

איפה PupShift נכנס לתמונה

ילדים מצטרפים ללוח המשפחתי ולוחצים "האכלתי" או "טיילתי" בעצמם, וכולם רואים מי ומתי. מתחת לכפתורים מופיע של מי התור, ו"הגביע השבועי" עם פרס שהמשפחה בוחרת והרצף המשותף עוזרים לטבלה להחזיק.